אני קוראת כל כך הרבה דברים על אהבה. לא יודעת למה אפילו. אבל אני קוראת. קוראת דברים שאני לא מרגישה. אבל כולם כותבים בערך אותו דבר. ואני לא מרגישה ככה, אני כל כך שונה ככה.
זה כל כך מוזר
אני לא יודעת למה אהבה כל כך נחוצה לאנשים.
היא לא נחוצה לי
למה אי אפשר להיות רווקים כל החיים?!
זה היה מקל לי הזוגיות
ולפי מה שאני מבינה, זה היה מקל על כל הלבבות השבורים שם בחוץ
ואולי ללב שאני מוחצת עכשיו לאט לאט
הוא לא מבין את זה
אבל אני כבר הבנתי את זה
אחרי שחזרתי הביתה מהנשיקה הראשונה שלנו
ופתאום קלטתי
מה עשיתי
זו הייתה פעם ראשונה
פעם כל כך ראשונה שלי
והכל איתך זו הפעם הראשונה שלי
אני כל כך שונאת פעמים ראשונות!
כל ההתחלה הייתה לי מאד נחמדה
כמו כל בחור אחר שדיברתי איתו
התאהב
ושום כלום לא קרה
אבל אתה הראשון שלי
הראשון שניפגשתי איתו כדי להחזיק ידיים ברחוב
למרות שלא ביקשתי את זה
אף פעם לא רציתי את זה
אולי קצת לטעום מזה
אבל עכשיו אחרי שטעמתי, הבנתי שאני לא כזאת
אני לא מרגישה מעודדת
אני לא מרגישה שם בשבילך
אני לא מרגישה שאני אוהבת אותך
אני לא מרגישה זקוקה לך
וזה בגלל שהתעייפתי ממך
אני לא רוצה לדבר איתך
לא רוצה להיפגש איתך
לא רוצה לנשק אותך
אבל זה משתנה די מהר
דיברתי איתך, ניפגשתי איתך, נישקתי אותך
וזה קורה די מהר שמשתנה לי ההרגשה בגוף
ולי אין בעיה עם זה
אבל הבעיה היא שאכפת לי ממך
ולך כן יש בעיה עם זה
כי כשאתה רחוק
אתה עדיין צריך שאני אעודד
עדיין צריך שאני אהיה שם בשבילך
ועדיין צריך שאני אוהב אותך
אבל אני לא רוצה
למרות שכן אכפת לי ממך
זה די מסובך
אני די מסובכת
ואני לא אוהבת לדבר על זה ולהבין אותי
אבל אתה חוקר יותר מידי
אוהב לחקור יותר מידי
ואני לא רוצה שתחקור אותי יותר לעולם
אבל נשאר לך עוד כל כך הרבה לחפש
ואני לא רוצה שלעולם תמצא שום דבר
כי זה מכאיב לי עוד קצת ועוד קצת
אולי בגלל שזו הפעם הראשונה שאני צריכה ככה להשאיר את הלב שלי פתוח לרווחה מול עיניך
כשאני מנסה להסתיר אותו בלי שתבין
שאני מעדיפה לבחור בדרך הקלה
ולא לראות אותך יותר לעולם
אני קוראת כל כך הרבה דברים על אהבה. לא יודעת למה אפילו. אבל אני קוראת. קוראת דברים שאני לא מרגישה. אבל כולם כותבים בערך אותו דבר. ואני לא מרגישה ככה, אני כל כך שונה ככה.
זה כל כך מוזר
אני לא יודעת למה אהבה כל כך נחוצה לאנשים.
היא לא נחוצה לי
למה אי אפשר להיות רווקים כל החיים?!
זה היה מקל לי הזוגיות
ולפי מה שאני מבינה, זה היה מקל על כל הלבבות השבורים שם בחוץ
ואולי ללב שאני מוחצת עכשיו לאט לאט
הוא לא מבין את זה
אבל אני כבר הבנתי את זה
אחרי שחזרתי הביתה מהנשיקה הראשונה שלנו
ופתאום קלטתי
מה עשיתי
זו הייתה פעם ראשונה
פעם כל כך ראשונה שלי
והכל איתך זו הפעם הראשונה שלי
אני כל כך שונאת פעמים ראשונות!
כל ההתחלה הייתה לי מאד נחמדה
כמו כל בחור אחר שדיברתי איתו
התאהב
ושום כלום לא קרה
אבל אתה הראשון שלי
הראשון שניפגשתי איתו כדי להחזיק ידיים ברחוב
למרות שלא ביקשתי את זה
אף פעם לא רציתי את זה
אולי קצת לטעום מזה
אבל עכשיו אחרי שטעמתי, הבנתי שאני לא כזאת
אני לא מרגישה מעודדת
אני לא מרגישה שם בשבילך
אני לא מרגישה שאני אוהבת אותך
אני לא מרגישה זקוקה לך
וזה בגלל שהתעייפתי ממך
אני לא רוצה לדבר איתך
לא רוצה להיפגש איתך
לא רוצה לנשק אותך
אבל זה משתנה די מהר
דיברתי איתך, ניפגשתי איתך, נישקתי אותך
וזה קורה די מהר שמשתנה לי ההרגשה בגוף
ולי אין בעיה עם זה
אבל הבעיה היא שאכפת לי ממך
ולך כן יש בעיה עם זה
כי כשאתה רחוק
אתה עדיין צריך שאני אעודד
עדיין צריך שאני אהיה שם בשבילך
ועדיין צריך שאני אוהב אותך
אבל אני לא רוצה
למרות שכן אכפת לי ממך
זה די מסובך
אני די מסובכת
ואני לא אוהבת לדבר על זה ולהבין אותי
אבל אתה חוקר יותר מידי
אוהב לחקור יותר מידי
ואני לא רוצה שתחקור אותי יותר לעולם
אבל נשאר לך עוד כל כך הרבה לחפש
ואני לא רוצה שלעולם תמצא שום דבר
כי זה מכאיב לי עוד קצת ועוד קצת
אולי בגלל שזו הפעם הראשונה שאני צריכה ככה להשאיר את הלב שלי פתוח לרווחה מול עיניך
כשאני מנסה להסתיר אותו בלי שתבין
שאני מעדיפה לבחור בדרך הקלה
ולא לראות אותך יותר לעולם