אוקיי הבנתי את המוח שלי
הוא עושה לי דווקא
הוא רוצה שנאהב
מחדש
מהתחלה
ואיך שהתחלנו
מוזר כזה
ואני פשוט מדחיקה את מה שהמוח שלי מספר לי
אבל אחרי זה אני רק כועסת על עצמי שעבר יותר מידי זמן
יותר מידי זמן לבד
הרבה זמן עבר ושכחתי את הסיבה שבגללה ויתרתי
וזה רק בגלל המוח המטופש שלי
ואני כועסת על עצמי שאני נותנת ככה למוח לי לשלוט בי
ורק לחשוב על עוד סיבה לשחרר את הדמעות
כבר לא יודעת מה לחשוב
בלי שהמחשבה הזו תוביל אותי לאובדנות ובעיקר לכעס
לא יודעת כבר מה לעשות
המוח שלי כל כך חזק עליי וכל כך שונא אותי
שכבר הוא שולט על כל חלק אחר
זה כבר לא רק המחשבות שמובילות לדמעות
זו הראייה
כששאני רואה משהו אני נזכרת מתבאסת ובוכה
וזה אפילו הדברים הכי לא משמעותיים שקורים יומיום
כמו להביט מחוץ החלון בזמן הנסיעה על השבט
או לראות אנשים שהתקדמו בדברים שאני הזנחתי
או לראות את אותם אנשים רוקדים
וזה סתם להתבאס
ולכעוס
ואת אפילו לא מבינה כבר למה את בוכה
אבל זה קורה
את לא מצליחה להחזיק את הפאקינג דמעות שלך בפנים
כי את כל כך מטומטמת
וכל כך עצלנית
שפאקינג קשה לך לקום מהספה הזאת וקצת לצאת למשהו שרק יעשה לך טוב ורק יחזיר אותך למקום שבו היית ורק יגרום לך להסתכל על אותם דברים בלי פאקינג לבכות
;){kind=link}