הגוף שלי מספר סיפור.
כל סימן, הכי קטן מספר סיפור.
וכל הגוף וכל סימן זה סיפור אחד גדול, זה מפתח, זה דלת.
כי כל סימן זה לא סתם שריטה, מאיזה חיה, חתול או כלבה, ציפורניים או יער מלא בקוצים זה לא סתם נפילה ממושכת או קטנה זה לא תאונה מצערת מחיתוך ירקות או מבישול בשמן עמוק זה לא נפילה של כוס מים רותכים וזה שזה לא ממוקם במקום נפוץ ולא אחיד זה עדיין הצצה מאד קטנה לנפש מאד פגועה.
כי כל סימן זה התאבדות!
מעבר ממספרים לסכין ואז למים זה סתם דלת לחדר חשוך ומלא בפחד. פחד מעצמי.
;){kind=link}