כשכבר אין לי מה לכתוב אני יושב וכותב על האמת.
מנסה קצת לטשטש את המטרה מאחור
אבל ככה אני יושב ומנסה להעביר את הרגשות או המחשבות שלי על איזה דף
כשכבר אין למה לשבת ולחכות
כשהגוף שלי כל כך עייף והמחשבות לא מפסיקות
כשכל מה שאני רוצה זה לזרוק הכל וליפול מכיסא
לשבור את המפרקת במהירות
אולי זה יעזור
כבר לא יודע
אני לא יכול יותר, היא הרסה אותי, כולם הורסים אותי
תמיד מציקים לי
תמיד מדברים איתי
אני לא רוצה לשמוע אותך מתוקה, תעזבי אותי כבר בשקט !
לפעמים אני סתם לא מרגיש כמו אני אז אני יושב וכותב איזה מקרה, איזה סיפור איזה משהו קטן שיעביר את הזמן.
ככה אני שוכח לאט לאט למה התחלתי לכתוב מההתחלה
למה התעצבנתי
למה התאכזבתי
למה בכיתי
או לפעמים רק ממש לפעמים, למה צחקתי וחייכתי
אז אני בורח למילים שאני מוציא על הדף
מנדה אותי מהחברה
וכותב
כותב עוד איזה משהו שמטשטש קצת אמת
כדי שאני אוכל להעביר את המחשבות ולנעול אותן על דף לעולמים
הכתיבה זה המישהו לדבר איתו
בלי הכתיבה הייתי משתגע
לא יודע כבר לאן להפנות את כל השאלות את כל ה'נמאס לי מהחיים מה עושים עכשיו' שאני עובר כמעט כל יום. כמעט כל הזמן.
אני צריך להתעורר
להפסיק לכתוב את האמת בטשטוש
לכתוב משהו אחר
לכתוב קצת יותר שמח
וכשאני רוצה לברוח ולדבר עם העט והדף אז אולי לברוח לאיזה מישהו שבאמת יקשיב
ואולי אפילו יעזור
ככה כבר לא יהיה לאן לברוח
אבל זה קצת מפחיד
אני קצת מפחד
שאני לא אוכל יותר לברוח
רק להתמודד תמיד ?
זה קשה מידי
אלו חיים אפילו יותר קשים מעכשיו
נראלי..
כי לפחות העט והדף זה המקום מסתור שלי מהעולם הקשה
אז אני משאיר לבנתיים את הכתיבה המטושטשת
רק בשביל שיהיה לאן לברוח כשאני אצטרך.
;){kind=link}