אתה נוהג ומפטפט כהרגלך
אני מעבירה מחשבות בראשי
דברים שאף פעם לא רציתי שתדע
אני מביטה לאחור לראות את אורות הפנסים מתרחקים
אני חושבת על מחר. אני חושבת על היום.
אני נהיית שוב מדוככדת
אתה שואל עם הכל בסדר
הגענו.
עוד מפגש של משפחה
עוד שאלות חטטניות
עוד אנשים שאני לא סובלת
אין לי כוח לזה יותר
נמאס לי להסתיר דמעות
נמאס לזייף חיוכים
אין לי כוח כבר לדבר עם אנשים
אני רוצה כבר לחזור
"אבל רק הגענו"
התיישבתי על אחד הכיסאות וחיכיתי שהזמן יעבור
עם כל הדברים שקרו כבר נמאס לי להחזיק את עצמי
אין לי כוח כבר ללכת, לנשום
החלק שאני הכי אוהבת ביום זהו הרגע שבו אני נרדמת וכבר לא מרגישה את הגוף
נותנת לנפש שלי לברוח
אבל אז היא חוזרת ושוב צריך להתעורר
הלוואי שלא הייתי מתעוררת
כבר אין לי כוח יותר
בדרך חזרה הביתה דמיינתי כל מיני סיטואציות מצערות
דמיינתי את המשאית הלבנה שעברה מימין נכנסת בנו
ואנו עפים
עפים כציפורים
מדממים על האדמה
מתנפצות הזכוכיות
המשטרה מגיעה
נוסעים לבית החולים
התפוגגה המחשבה כהראש שלי לא הצליח להחליט האם לתת לך לחיות בלעדיי
או לתת לי להישאר על האדמה המצערת הזו
אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי יותר
כדאי לך קצת יותר לדבר איתי על זה
שלא יקרה מצב
שבו הראש שלי יחליט בסוף להשאיר אותך לבד
ואני אברח ואמצע לי איזה חבל פה ושם
;){kind=link}