אני מסתכלת על ערמה של תמונות מן העבר
מדפדפת בין אלבומים
עוברת תמונה תמונה
מעבירה עם האצבע, עם העכבר
בוחנת את העבר שוב
הכל היה נראה כל כך שמח
חייכתי קצת
צחקתי קצת מתגובות פה ושם
וכהנחתי את זה בצד
הרגשתי ריקנות
של מה עשיתי בחיים
מה אני עושה עם החיים
התמונות לא מספרות על כל הלילות הרעים
המלאים בדמעות, בחתכים.
זה רק סיפור כיסוי לאני האמיתי
ומי יודע מה קורה שם מחוץ לתמונות
ל-כאלו יומיום שלי
ל-"רגעי שיא" שלי
אף אחד.
וזה מתסכל עוד יותר
זה רק ממלא אותי בעוד הרגשה של ריקנות
וזיכרון קטן שאני מעדיפה שלא יהיה
כי זה מזכיר לי שזה נגמר
ולא יחזור
ובאותה תקופה רק רציתי שזה ייקרה כבר
שייגמר כבר
אבל הובלתי את עצמי שולל
לא נהנתי מהרגע שיא שלי והפכתי את השנאה שלי ואת האובדנות שבי ליומיום שלי
שעצם לי את העיניים ולא הראה לי את הדרך
הדרך ללכת בה
הדרך להשאיר בה את האנשים שכביכול היו קרובים עליי.
רק רציתי שהכל ייגמר וכשזה נגמר הכל באמת נגמר. כאלו פוף
הכל נעלם ונשמט מידיי
ואני לא יכולה לעשות עם זה שום דבר
אף אחד כבר לא יחזור
ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור
והנה אני
נשארתי רק אני
אני והירקנות הזו שסביבי
ההרגשה הריקה שהחיים שלך נגמרו
;){kind=link}