היי, רציתי להגיד לך שהיה לי כיף לראות אותך, היה לי כיף לדבר איתך, לחבק אותך, לשמוע ממך סיפורים מהעבר.. רציתי שזה יימשך לעד! אבל זה לא. מיד חזרנו בטיסה הביתה ואני מתגעגעת לכיף שהרגשתי כשראיתי אותך, כשחיבקתי אותך, כשזכרתי אותך, כששמעתי ממך דברים שאני לא זוכרת שהם קרו, והם קרו ואתה זוכר הכל. ועצוב לי שאני לא זוכרת כי אני הרבה זמן לא זכרתי איך זה לראות אותך, לא זכרתי איך מרגיש הגוף שלך, איך נשמע הקול שלך ולפעמים, רק לפעמים לא זכרתי אפילו איך אתה נראה, עד שחזרתי הביתה והסתכלתי על התמונה שתלית על הקיר.
אז לא באמת זכרתי זיכרונות שלך, שכמעט כל ילד בעולם צובר חוויות כל שנייה שהוא גדל.
אז לא זכרתי את מגע ידך, בעוד שכמעט כל ילד בעולם רואה דמות כזאת בחייו כל יום.
אז לא ראיתי אותך, אז לא שמעתי ממך, אז לא זכרתי אותך, אז מה.
אבל עכשיו אחרי שסוף סוף ראיתי אותך, אחרי שסוף סוף זכרתי אותך, אחרי שסוף סוף הרגשתי אותך וחיבקתי אותך ושמעתי לך ודיברתי איתך ונזכרתי איתך וחוויתי איתך
אני מתגעגעת
ואני זוכרת מחדש
ואני כל כך מצטערת שלא היית שם כל יום בחיי
כי עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן
אני מתגעגעת
ואני רוצה לחבק אותך שוב
כמו ילדה קטנה
כמו שאף פעם לא זכיתי לחבק.
;){kind=link}