אתה גם בכלל לא זוכר
אבל אני זוכרת
אני רואה את זה כל הזמן עד היד שלי
ואתה רואה את זה כל פעם כשאתה מצמיד את ידי אל הקיר
אבל אתה לא באמת זוכר
אתה רק יודע שאתה נהנה מזה
ואתה לא יודע איך אני מרגישה
עם כל מבט שאני משפילה
וכל דמעה שאני רוצה שתראה
כי ככה אני מרגישה שניצחת
אבל לא
אני עדיין חזקה מספיק
לא בשביל לנסות לעצור אותך
כי את זה אני באמת לא מצליחה
אתה עדיין חזק ממני
גם כשאתה לא מפוקס
אתה שובר אותי
כמו שאתה שובר עוד בקבוק
בטעות או בכוונה
אני כבר לא מבדילה
אבל זה לא משנה
אני כבר למדתי איך לא להיפגע משברי הזכוכיות
במקום בטעות אני עושה את זה בכוונה
בגיל הזה כבר ילדים מהכיתה חורטים על גופם
דברים יפים בשחור
בכסף שהם הוציאו מההורים
אני רק חורטת על גופי
קווים עמוקים שמתמלאים בדם
בכאב שאתה מוציא ממני
כשאני חוזרת מעוד יום שמלא בתפילות שאולי אתה לא נמצא
אבל כל פעם מחדש אותה חגורה בסוף נמצאת עליי
עם עוד סימן אדום שהופך לכחול ואז צהוב ואז חום
ואולי בתקווה ייעלם מגופי יחד עם הסימנים שהשארתי על הורידים
אבל אתה נמצא שם ומביט עליי, כועס
ואני לא מבינה למה אתה עדיין נמצא
או למה אני עדיין נשארת
כי כל החדר מתמלא בעוד ריחות שלך
ובמה שאתה משתמש שם בספה שרק שלך
מפחדת לצאת מהחדר
כשאמא קונה עוד בקבוק מהצעקות שלך
איך עוד לא התפגרת
איך עוד לא נשברת
מכמות הנוזלים הרעילים שהכנסת לגופך
איך עדיין יש לך כוח להפיל אותי לרצפה
אבל אני עדיין חלשה
לא אוכלת, לא שותה
רק מפחדת לצאת מהחדר
ללכת לידך
לנשום לידך
כי אתה לא מבין בכלל איך אני מרגישה
אתב גם בכלל לא חושב
אין לך שום דבר שם בראש
את משתכר
ואני שלך
לא מבינה באמת
איך אתה עדיין מצליח להפיל אותי לרצפה
כי אתה חלש אופי
ואני חזקה
אבל לא מספיק כדאי לעצור אותך
;){kind=link}